״ה-7 באוקטובר שינה גם לי את החיים. השבר העמוק שנחרט בנפש פתח סדקים רבים. סדקים שחיפשו אור. בתוך הכאב, מצאתי את עצמי מתנדבת בכתיבת סיפורי חיים ומבלי לדעת, יצאתי למסע שישנה אותי מן הקצה אל הקצה. מסע כתיבה של גיבורים אמיתיים.ההורים, החברים, המשפחות של הגיבורים שלי, הכניסו אותי לנימי חייהן. בכל פגישה, נפתחו מולי לבבות, והאהבה בתוכי נבנתה וגדלה. מבעד הלב והעיניים — דרך דמעות, צחוק, געגוע וכאב — למדתי להכיר כל כך מקרוב עד שהרגשתי שהם ממש הופכים להיות לחלק מהנשמה שלי. איך יכול להיות שאדם שלא פגשתי בחיי הופך להיות חלק ממני עד כדי כך? איך הוא מצליח לגרום לי לאהוב גם את כל מי שאוהב אותו? במסע הזה, המילים עברו דרכי לתעד כל זיכרון ותנועה שסופרו, מתאחדות ליצירה נצחית ומשאירות מעט מחותמו הייחודי גיבור אהוב, אוצר חי של אהבה שלא תכבה לעולם.זו כתיבת קודש ואני בתחושה עמוקה של הודיה על הזכות לפגוש את האנשים שפגשתי ועל הזכות לכתוב את סיפוריהם. ועם כל העצב התעצמה האופטימיות: הכרתי המון מעגלים מהדור הצעיר, הם יקומו מההריסות ויבנו, יאהבו, יאחו - ויחזירו לכולנו את התקווה.״

״לפני כשנתיים כתבתי והוצאתי לאור ספר ילדים. הכרתי את המיזם ״סיפור. חיים״ דרך יוזמת הפרוייקט, שהיא גם עורכת הספר היקרה שלי, דנה נעמי בן שלומי והתרגשתי מאוד. הצטרפתי לפרויקט לצוות מדהים של מתנדבים ככותבת וקיבלתי את הזכות לכתוב את סיפור החיים של דביר רחימים ז״ל, בחור בן 23 שנרצח במסיבת הנובה תוך כדי הצלתם של אנשים אחרים. אין לי מספיק מילים -אפילו שאני סופרת- לתאר את עומק החוויה. המפגשים שלי עם משפחת רחמים היו מרגשים, עמוקים, והביאו ריפוי גם להם וגם לי. אין משהו יותר מיוחד מלכתוב כמתנה עבור משפחתו הכואבת את סיפור חיו הקצרים והמופלאים של בחור שהביא כל כך הרבה אור לעולם. הכתיבה הזו לא דומה לאף כתיבה אחרת. זאת חוויה שהיא כולה אהבה, נתינה ורוך. תודה על הזכות.

״בשבעה באוקטובר פרצה מלחמת חרבות ברזל, כבר בימים הראשונים המלחמה היה לי ברור שאני מתגייסת ומושיטה יד ובין שלל צורות ההתנדבות שהיו מכל עבר לכד את עיני מיזם מיוחד במינו.סיפור חיים.משהו בי רצה כל כך לתת ומשהו בי רצה לכתוב.שיר ביטון, היתה החיילת שנתבקשתי לכתוב את סיפורה, חיילת מדהימה בת 20 שהיתה חובשת קרבית במוצב נחל עוזאורי ואסף ביטון הורים לליעד, שיר ואביה, הכניסו את צוות הכתיבה שלנו לביתם החם והמשפחתי. כבר מהרגע הראשון אפשר היה לחוש את הקרקע הפוריה שבתוכה שיר גדלה. בביקור התוודענו אל עולמה של שיר, אל אישיותה המיוחדת ששאפה תמיד להצטיין, שהיתה ממוקדת בנתינה לאחר, ברצון עז לעזור, לתמוך, להיות שם עבור הזולת, הכרנו צעירה שהיתה מוקפת חברים, שאהבה לחיות, לרקוד, לאכול טוב,להתעמל, לבלות על המשפחה ולצד כל זה היא אהבה ללמוד, להשקיע וחלמה להיות רופאה.המפגש עם הוריה המיוחדים של שיר הזכיר לי שאני חלק מעם חם ומיוחד, הרגשתי את החיבור לערכים שגם אני גדלתי עליהם, ערכים של נתינה לאחר, של אחריות ואהבת אדם. הבקשה הייחודית של אורי, שאכתוב ספר המגשים את חלומה של שיר להיות רופאה, הזמינה ממני חלקים יצירתיים שהיו חבויים בי ושיר עצמה, באישיותה המיוחדת השפיעה עלי כשעודדה אותי להמשיך בנחישות גם ברגעים בהם לא ידעתי איך להמשיך. בסיומו של תהליך הכתיבה הבנתי ששיר העניקה לי עוד מתנה אישית, מתוך מלאכת כתיבת הספר התעוררה בי התשוקה להמשיך ולכתוב סיפורי חיים.״

"הצטרפתי למיזם בימיו הראשונים, מתוך מקום של התנדבות, לתרום ולהיות חלק. עם הזמן גיליתי שבעצם עבור הדורות הבאים אנחנו מספרים את סיפורם של הגיבורים שנפלו על הגנת המולדת החל משבעה באוקטובר, את סיפורם של מי שעזבו את עולמנו כמלאכים ונרצחו על אדמת הארץ הזו. שעבור המשפחות השכולות אנחנו יוצרים זיכרון שיישמר לעולם ויהווה חלק מההיסטוריה של עם ישראל. וכמה עבור חלק מהמשפחות מדובר באוצר כי מה שנותר להם זה זיכרונות, תמונות, ומילים אצורים בספר. תודה על הזכות."

"אחרי שבעה באוקטובר הרגשתי מחוייבות פנימית עמוקה לעזור ולא ידעתי איך. מעבר להתגייסות הכללית למפונים, הרגשתי חסרת אונים. נדמה היה לי שהמקצוע שלי - עריכת ספרים, מיותר נוכח הזוועות. ואז הגיע המיזם. ידיעה קטנה שבעצם סיפרה על עולם עצום מאחוריה. לעזור למשפחות לכתוב את יקיריהן. התנדבתי לספר אחד, ואחריו לשני ולשלישי. וידעתי שזאת מחוייבות לחיים שלמים. חובה אנושית, מוסרית עמוקה. ואני בטוחה שאני לא לבד. כל עוד תהיינה משפחות שתרצנה שנוציא לאור את האור שלהן שכבה, אני, ואנחנו נהיה שם בשבילן. תמיד."

"הצטרפתי למיזם 'סיפור.חיים' מתוך רצון לתת יד ולהיות חלק ממשהו משמעותי בתקופה כל כך קשה ומטלטלת. עיצוב ספרי הזיכרון, הכרזות והסימניות מאפשר לי להרגיש חלק ממאמץ חשוב של הנצחה וזיכרון. העבודה על סיפורי חייהם של הנופלים והנרצחים לא פשוטה רגשית, אך מעניקה לי תחושת שליחות ומשמעות. אני מרגישה שבתרומתי למיזם אני תורמת גם למאמץ הלאומי, שמלווה אותנו מאז השביעי באוקטובר, וזו זכות גדולה עבורי."